פסק-דין בתיק ת"א 8199-09

1. תביעה לתשלום תגמולי ביטוח עקב פריצה לדירת התובעת, שבמסגרתה נגנבו מהדירה תכשיטים, מטבעות ורכוש נוסף.

2. העובדות

התובעת, אשר עזבה את הקיבוץ בו התגוררה, שכרה דירה וביקשה, לראשונה בחייה, לבטח את תכולתה. בנה ששמע ממנה על כך, הפנה אותה לנתבע 2 (להלן - "לוגסי"), אשר גר עימו באותו קיבוץ והיה מוכר לו כמי ש "מתעסק בנושא ביטוח" (עמ' 5 ש' 16), הגם שהבן מודה כי ידע שאין ללוגסי סוכנות ביטוח (עמ' 6 ש' 29). התובעת יצרה קשר עם לוגסי. על תוכן שיחתם של השניים יש מחלוקת. התובעת טוענת כי לוגסי קיבל ממנה את פרטי הדירה ומסר לה בתגובה מה יהיה סכום הפרמיה, ואילו לוגסי טוען שהוא רק הפנה את התובעת לנתבעת 3, על מנת לערוך באמצעותה את הביטוח. כך או כך, אין מחלוקת כי עקב השיחה עם לוגסי התקיימה שיחת טלפון בין התובעת לבין הנתבעת 3, במהלכה נערכה הצעת ביטוח (נספח א' לתצהיר מנכ"ל הנתבעת 3 - בנצי סמורזיק), בה נרשם כי קיימים סורגים בכל חלונות הדירה. בעקבות הצעת הביטוח נשלחה לתובעת פוליסת ביטוח (חלק מנספח א' לתצהיר סמורזיק), אשר ברשימה שלה הובלטה תניה לפיה הכיסוי בגין סיכוני פריצה מותנה בקיום סורגים בכל חלונות הדירה. התובעת טוענת, כי כאשר היא ראתה את הדרישה לקיום סורגים היא ביררה עם בעל הדירה האם הוא מוכן שיותקנו בה סורגים, ולאחר שהוא השיב בשלילה היא פנתה ללוגסי בשאלה כיצד לנהוג. לדבריה, לוגסי השיב לה: "יבוא אליך סוקר ויודיע לך מה לעשות" (סעיף 11 לתצהיר התובעת). התובעת מוסיפה וטוענת כי לאחר שחלפו שבועיים ולא הגיע סוקר היא יצרה קשר עם לוגסי פעם נוספת, ושוב הוא אמר לה שלא תדאג וכי הכול יטופל ויגיע סוקר. סוקר לא הגיע לדירה, ואילו התובעת לא פנתה שוב ללוגסי בעניין. מקץ שנה, שלחה הנתבעת 3 לתובעת חידוש של הפוליסה לשנת 2008, ושוב הופיעה בפוליסה תניה בדבר קיום סורגים, אלא שבזו הפעם לא פנתה התובעת לאיש. ביום 01/10/08 פרצו גנבים לדירת התובעת וגנבו ממנה רכוש, בעיקר תכשיטים ומדליות, בשווי של 56,826 ש"ח (ראו דו"ח שמאי הנתבעת 2 - נספח ד' לתצהיר התובעת). אחר הדברים האלה, דרשה התובעת מהנתבעת 2 להיטיב את נזקה מכוח הפוליסה, ומשזו סירבה הוגשה התביעה שלפניי.

3. טענות התובעת

התובעת טוענת כי לוגסי היה שלוח של הנתבעות 1 ו-3, ולכן משמסרה לו כי אין ולא יהיו סורגים בדירה, והנתבעות 1 ו-3 לא ביטלו את הפוליסה, אזי יש לראותן כמי שויתרו על הדרישה לסורגים. לעניין המדליות והתכשיטים; התובעת ערה להחרגה הקיימת בעניין זה בפוליסה, לפיה תגמולי הביטוח לגבי אוסף מטבעות מוגבלים ל-5% מסכום ביטוח התכולה, ולגבי תכשיטים מוגבלים תגמולי הביטוח ל-10% מתחום ביטוח התכולה (סעיף 5 ו-14(א), ברם לטענתה החרגות אלה לא הובלטו כנדרש ולכן הן אינן תקפות.

4. טענות נתבעות 1 ו-3

הנתבעות 1 ו-3 טוענות כי אין ולא היה שום קשר בינן לבין לוגסי, ולכן גם אם הודיעה התובעת ללוגסי כי אין בדירה סורגים, אין בכך כדי לחייב את הנתבעות. הנתבעות טוענות כי גם אם תתקבל טענת התובעת אזי הפיצוי בגין גניבת התכשיטים והמטבעות מוגבל בפוליסה כאמור לעיל.

5. טענות לוגסי

גם לוגסי טוען כי אין שום קשר בינו לבין הנתבעות, ולדבריו כל "תפקידו" באירועים האמורים הסתכם בכך שסייע לתובעת ליצור קשר עם הנתבעת 3. לוגסי איננו מאשר שהתובעת סיפרה לו כי אין בדירה סורגים, ובכל מקרה הוא טוען כי בכל פעם שהתובעת פנתה אליו הוא הפנה אותה לנתבעת 3.

דיון והכרעה

6. בניגוד לטענות הנתבעות ולוגסי שוכנעתי כי היה קשר בין לוגסי לבין הנתבעת 3. על הקשר האמור אני למד מן המסמך ת/1, הנושא את הסמליל ( "לוגו") של הנתבעת 3. המסמך פונה ללקוחות הנתבעת 3 בהצעה לרכוש ביטוחים מסוגים שונים, ובסיומו מופיעות המילים: "בברכה אלי לוגסי". העד סמורזיק לא נתן הסבר משכנע לקיומו של ת/1. לדבריו, לוגסי: "עבר קורס אצלנו וניסה לעבוד בענף הזה, וזה היה שנים לפני, וזה לא רלבנטי לנושא שלנו, זה היה בשנת 2003-2002" (עמ' 14 ש' 4-2). ובהמשך העיד סמורזיק כי: "הסוכנות עסקה בעבר בהכשרת עובדים בשביל הסוכנות. הוא שיווק פוליסות שלנו עד שנת 2003" (עמ' 14 ש' 13). הסברים אלו יכלו אולי לשכנע אם לוגסי היה תומך בהם, דא עקא שלוגסי הכחיש כי הנפיק אי פעם, או שידוע לו על מישהו אחר שהנפיק, מסמכים כדוגמת ת/1 (עמ' 18 ש' 28-12). מאידך, לא היה בפי לוגסי הסבר לשאלה מדוע שמאן דהו ינפיק מסמך כזה ללא תיאום עמו. אם כן, בהעדר הסבר משכנע מטעם הנתבעים אני מסיק מן המסמך כי היה קיים קשר של שליחות בין לוגסי לבין הנתבעת 3. מסקנה זו מתחזקת לנוכח דברי לוגסי לפיהם כאשר פנה אליו בנה של התובעת הוא אמר לו: "שהוא יכול להפנותה אלי שאהיה צינור מקשר בינה לבין הביטוח, וכך עשיתי מתום לב ובכוונות טובות" (עמ' 19 ש' 2-1). דהיינו, גם אם לוגסי אינו מגדיר עצמו כשלוח של הנתבעת 3, עדיין הוא מודה בכך ששימש "צינור" להעברת מידע בין התובעת לבין הנתבעת 3, וממנה לנתבעת 1, והוא לא שימש רק כ"ממליץ" גריידא על שרותיה של הנתבעת 3.

7. טענתה של התובעת לפיה היא הודיעה ללוגסי כי אין סורגים בדירה לא נסתרה על ידי לוגסי. כאשר לוגסי עומת עם טענת התובעת והוא לא הכחיש את הטענה, אלא חזר והדגיש כי בכל פעם שהתובעת פנתה אליו הוא הפנה אותה לנתבעת 3. אינני מקבל את דברי לוגסי בנקודה זו, כיוון שאין חולק על כך שאחרי שיחותיה של התובעת עם לוגסי היא לא פנתה לנתבעת 3, ואין שום הסבר להתנהגות זו של התובעת, מלבד ההסבר שמציעה התובעת לפיו לוגסי לא הפנה אותה לנתבעת 3, אלא הרגיע אותה באומרו כי נושא הסורגים יטופל כאשר יגיע סוקר לדירתה. זאת ועוד, לוגסי הודה כי התובעת פנתה אליו מספר פעמים לאחר שיחתם הראשונה (עמ' 19 ש' 15-27), ברם אין בפיו הסבר מדוע היא פנתה אליו אם לא בנושא הסורגים.

8. העולה מן המקובץ הוא, שכאשר הבחינה התובעת בתניית המיגון שדרשה קיומם של סורגים היא דיווחה ללוגסי שאין סורגים בדירה, והוא לא דיווח על כך לנתבעת 3, או שדיווח על כך והנתבעת 3 בחרה שלא לעשות דבר. כך או כך, התובעת עשתה את המוטל עליה בכך שפנתה פעמיים ללוגסי בעניין זה, ולנוכח הקשר שהיה בין לוגסי לנתבעת 3, ובין הנתבעת 3 לנתבעת 1, ולנוכח העובדה שאיש לא הודיע לה כי הפוליסה מבוטלת, היא הייתה רשאית להניח כי הנתבעת 1 אינה עומדת עוד על דרישת המיגון. יוצא אפוא, שהנתבעים אחראים יחד ולחוד כלפי התובעת.

9. הנתבעות טוענות כי בעת מילוי הצעת הביטוח הצהירה התובעת שבדירה יש סורגים. התובעת מכחישה טענה זו מכל וכל. דין טענת הנתבעות להידחות, בראש ובראשונה משום שהן לא הביאו לעדות את הפקידה סמדר שערכה את הצעת הביטוח. יתר על כן, סמדר טענה בתצהירה כי את הפרטים שנדרשו לשם עריכת הצעת הביטוח היא קיבלה מבנה של התובעת (סעיף 3 לתצהיר סמדר), ברם סמורזיק שלל טענה זו מכל וכל (עמ' 13 ש' 21-16). מכאן, שנושא מסירת הפרטים נותר לוט בערפל והדבר פועל לחובת הנתבעות.

10. הנתבעת 1 טוענת כי אילו ידעה שאין בדירה סורגים היא לא הייתה מסכימה לבטח את התובעת. אני מוכן להניח כי טענה זו נכונה עובדתית, ברם בנסיבות העניין שלפניי אין בה כדי להביא לדחיית התביעה. טענה מסוג זה רלבנטית, לפי סעיף 7(ג)(1) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981, למקרים בהם המבוטח הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו לפי סעיף 6 לחוק. לעומת זאת, במקרה שלפניי עסקינן במבוטחת אשר דיווחה בזמן אמת לשלוחה של חברת הביטוח על כך שלא קיימים בדירה סורגים, ואילו חברת הביטוח לא עשתה דבר בהמשך למידע זה, כאשר התובעת מצידה המשיכה לשלם כל העת את פרמיות הביטוח. במצב דברים כזה, לא תישמע מפי חברת הביטוח טענה כנ"ל, משום שהמבוטחת לא הפרה כלל את חובת הגילוי המוטלת עליה.

11. אשר להיקף הכיסוי הביטוחי בנוגע למטבעות ולתכשיטים; אין חולק על כך שבסעיפים 5 ו-14 לפוליסת הביטוח נקבע שאחריות המבטחת בנוגע לתכשיטים ומטבעות מוגבלת. ברם, התובעת טוענת כי קביעה זו לא הובלטה כנדרש לפי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח (לפרשנות סעיף 3 ראו - ע"א 5757/97 אליהו נ' חמאדה פ"ד נג(5) 849; 9402/05 כלל נ' מדינת ישראל - פורסם באתר נבו). הוראת סעיף 3 נותנת בידי המבטחת את הברירה לפרט את הסייגים לחבותו "בסמוך לנושא שהם נוגעים בו" ,או להדגישם על ידי "הבלטה מיוחדת" (וראו - י. אליאס "דיני ביטוח" (מהדורה שניה - 2009) עמ' 664). עם זאת, נפסק כי מבטחת לא תוכל לטעון שקיימה את דרישות סעיף 3 מקום בו הסייג אמנם מופיע בסמוך לנושא שהוא נוגע לו, אבל הוא מובלע בין מגוון תנאים אחרים באופן שאיננו מאפשר את זיהויו (ראו - ע"א 4819/92 אליהו נ' ישר פ"ד מט(2) 769,749).

12. בענייננו עומדת הפוליסה בתנאי סעיף 3 לחוק, כיוון שההחרגה בסעיף 5 בפוליסה מופיעה בסמוך לסעיף 4 העוסק בתכולה המבוטחת, ובנוסף מוכתר סעיף 5 בכותרת מודגשת וגדולה אשר זו לשונה: "הגבלת אחריות המבטח לגבי פרטי תכולה מסוימים". כמו כן, גם ההחרגה בסעיף 14(א) לפוליסה מודפסת בגופן מודגש הבולט על רקע הסעיפים שסמוכים לו. על כן טענת התובעת נדחית, ואני קובע כי הכיסוי הביטוחי בגין התכשיטים מוגבל לסכום של 10% מסכום ביטוח התכולה, ובגין המטבעות מוגבל הכיסוי לסכום של 5% מסכום ביטוח התכולה.

13. אין מחלוקת לגבי הערכת שווי הרכוש שנגנב, כיוון שהתובעת מסכימה להערכת שמאי חברת הביטוח אשר העריך את תגמולי הביטוח בסכום של 29,266 ש"ח (ראו  נספח ד' לתצהיר התובעת).

14. אשר על כן, על שלושת הנתבעים לשלם, יחד ולחוד, לתובעת סך של 29,266 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16/11/08 (מועד עריכת חוו"ד השמאי), ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעים ישלמו, יחד ולחוד, לתובעת הוצאות בסך של 2,800 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ש"ח.